רבי שמעון בר יוחאי, הידוע גם בראשי התיבות רשב"י, היה מגדולי התנאים, תלמידו של רבי עקיבא, ומחברו המסורתי של ספר הזוהר – הספר המרכזי בקבלה.
דמותו שזורה בעוצמה הן במסורת ההלכתית והן בעולם הסוד, והוא נחשב לצדיק יסוד עולם,
שחכמתו הרוחנית ממשיכה להאיר דורות רבים לאחר מותו.
חייו ופועלו של רבי שמעון בר יוחאי
רבי שמעון חי ופעל בארץ ישראל במאה השנייה לספירה, בתקופה של שלטון רומי קשה ודיכוי רוחני.
הוא היה בין החכמים הבולטים שתמכו בלימוד תורה גם כשהדבר נאסר על ידי השלטון.
על פי המסורת, בעקבות דברים שאמר בגנות הרומאים, נגזר עליו עונש מוות והוא נאלץ לברוח עם בנו רבי אלעזר ולהסתתר במערה במשך 13 שנה.
באותה מערה, כך לפי המסורת, למדו אב ובנו תורה וסודות הקבלה, תוך שהם מתקיימים מתמרים שגדלו בכניסה וממים שנבעו לידם.
יציאתם מהמערה מסמלת שלב חשוב בהתפתחות הרוחנית של רשב"י והשפעתו על עם ישראל.
רבי שמעון נודע לא רק כעילוי בתורה, אלא גם כאיש בעל ראייה רוחנית עמוקה.
הוא מוזכר בתלמוד פעמים רבות כאחד מחכמי הדור, פוסק הלכה ונושא דרשות מיסטיות.
אך עיקר פרסומו בא לו בזכות ספר הזוהר, שייחוסו לרשב"י נמסר במסורת הקבלית
הזוהר עוסק בפירוש מיסטי של התורה ובמבנה הרוחני של העולם, ומהווה בסיס ללימוד הקבלה עד היום.
ההילולה במירון – חג של אור ושמחה
הילולת רבי שמעון בר יוחאי נערכת מדי שנה בל"ג בעומר (היום ה-33 לספירת העומר) בקברו שבמירון, ומושכת מאות אלפי יהודים מהארץ ומהעולם.
לפי המסורת, רשב"י נפטר ביום זה, אך בניגוד ליום פטירה רגיל, מותו נתפס כיום שמחה,
שבו גילה את סודות התורה האחרונים לתלמידיו – מה שנקרא "אידרא זוטא".
ההילולה היא ביטוי עמוק לאהבת העם לרשב"י ולחיבור הרוחני שלו עם המוני בית ישראל.
במשך הדורות הפכה העלייה למירון ביום זה לאירוע עממי-דתי עוצמתי, שבו משתתפים מכל גווני הקשת – חרדים, דתיים, מסורתיים ואף חילונים.
השיא של ההילולה הוא הדלקת המדורה המרכזית על גג הציון הקדוש – מעשה שמסמל את האור הרוחני העצום שרשב"י הפיץ בעולם.
סמלים ומנהגים
בין המנהגים המרכזיים של ההילולה:
-
הדלקת מדורות – הן במירון והן ברחבי הארץ, לזכר האור של תורת הסוד.
-
תספורת ראשונה (חלאקה) – ילדים בני שלוש מובאים למירון לתספורת הראשונה, כסמל התחלת חינוך לתורה.
-
שירה וריקודים – ביטוי לשמחת הצדיק, הנקשרת במנהג "לשמח בל"ג בעומר".
-
חלוקת אוכל – עשרות אלפי מנות מחולקות על ידי גמ"חים ומשפחות, מתוך תחושת שמחה ואחדות.
משמעותו לדורות
רבי שמעון בר יוחאי הפך לסמל של מסירות לתורה ושל חיבור לעולם הרוחני העמוק של היהדות.
ההערצה אליו אינה מוגבלת לזרם דתי מסוים – דמותו חוצה מגזרים ותקופות. דמותו מעניקה השראה לאנשים המחפשים אור רוחני,
דרך להתעלות ולהתקרב לקדושה, גם מחוץ למסגרת ההלכתית הפורמלית.
ההילולה במירון משקפת גם את הקונפליקט והמורכבות שבין מסורת לריבונות מודרנית –
אירוע עממי עצום שדורש התארגנות לוגיסטית מורכבת ורגישות רבה מצד הרשויות.
לסיכום: רבי שמעון בר יוחאי הוא לא רק דמות היסטורית אלא סמל נצחי של תורה, סוד ואמונה.
ההילולה שלו היא ביטוי נדיר של חיבור עמוק בין עם ישראל לצדיק,
חיבור שגובר על מגבלות הזמן והמרחב ומעיד על הנצחיות של הרוח היהודית.

