עיניו עצומות, פניו קורנות, עטוף בטלית לבנה –
כל תמונה של הבבא סאלי זצ"ל מספרת סיפור של אמונה פשוטה,
של קדושה מהלך, של אדם שחי את שמיים על הארץ.
הוא לא צריך מילים. המבט שלו – גם כשהוא עצום – חודר ללב.
הפנים שלו – שקטות, אבל מלאות ברוך ובכוח של תפילה שלא נפסקת.
לתלות תמונה של הבבא סאלי בבית – זה כמו להציב משמר של קדושה.
כמו להציב תזכורת שקטה אך חזקה: שיש למי לפנות, שיש על מי לסמוך, שיש אמת בעולם.
בחדר, במסדרון, מעל המיטה או ליד ספרי הקודש – תמונתו לא רק מעטרת את הקיר, היא ממלאת את הלב. זה לא רק זיכרון מצדיק – זה מגע רוחני שמאיר את היומיום.
כי הבבא סאלי – היה מלאך בדמות אדם. ותמונתו – ממשיכה להאיר.
להזכיר לנו שהפשטות היא עומק, שהתפילה היא כוח,
ושהקדושה – יכולה ללוות אותנו כל הזמן, גם דרך תמונה אחת.
תמונותיו של הבבא סאלי זצוק"ל תלויות כמעט בכל בית בישראל.
על קיר הסלון, בפינת התפילה, מעל ארון הספרים,
ובבתי הכנסת – במקום של כבוד, קרוב להיכל, קרוב ללב.
אין זה רק צילום. זו דמות שחודרת לנשמה.
העיניים העצומות, הטלית הלבנה, הפשטות –
כל פרט בתמונה לוחש לנו:
"יש אמת, יש קדושה, ויש מי שמתפלל עליך גם מלמעלה".
לתלות את תמונתו של הבבא סאלי בבית זה לא קישוט –
זו הכרזה שקטה אך עמוקה:
אנו מחוברים לשושלת של צדיקים,
אנו מאמינים בכוח התפילה, בברכה, בהשגחה פרטית.
בכל מקום שהתמונה נמצאת – משהו משתנה.
המרחב מתקדש, האווירה מתרככת, הלב נפתח.
גם מי שאינו שומר מצוות – מרגיש.
כי פניו של צדיק אמיתי לא זקוקות להסברים.
וכך, כמו אש קטנה שאינה כבה,
תמונתו של הבבא סאלי מאירה עוד ועוד בתים,
עוד חדרים, עוד לבבות.
ובשקט שלה – היא מדברת חזק מכולם.
רבי ישראל אבוחצירא – הבבא סאלי (תר"ן–תשמ"ד, 1889–1984)
היה מצדיקי הדור וממנהיגי יהדות מרוקו וישראל, קדוש עליון, איש מופת ומרביץ תורה שפעל רבות לקירוב לבבות ולהרבות שלום בין אדם לחברו ובין ישראל לאביהם שבשמיים.
נולד בעיר תafilalt שבמרוקו למשפחת אבוחצירא, שושלת מפוארת של מקובלים וצדיקים. כבר מנעוריו נודע כעילוי בתורה, מתמיד עצום ובעל נשמה זכה, שמר על קדושת עיניו וגופו באופן יוצא דופן, והתבודד לתורה ולתפילה ימים ולילות.
כונה "בבא סאלי" – כלומר "אבא מתפלל" – על שם כוח תפילתו העצום. רבים ראו בו צינור של שפע וברכה: חולים נרפאו, עקרות נפקדו, שליחים יצאו בשלום –
בזכות תפילתו, ברכתו ודמעותיו. אלפים נהרו אליו, מרחבי הארץ והעולם, לבקש עצה וברכה.
עלה לארץ ישראל בשנת תשי"א והתיישב בנתיבות, שם הפך ביתו למוקד עלייה לרגל. למרות גילו ומעמדו, חי בפשטות, בצניעות ובפרישות.
לעיתים היה מתענה ימים רבים, טובל במים קרים, ומקדיש שעות לתפילה בכוונה עמוקה.
הסתלק לבית עולמו בכ"ד בטבת תשמ"ד, ובלוויהו השתתפו מאות אלפים.
קברו בנתיבות הפך לאחד מאתרי הקודש המרכזיים בארץ,
ומיליונים פוקדים אותו מדי שנה, במיוחד בהילולא השנתית.
הבבא סאלי זצוק"ל – דמות נדירה בדורות האחרונים.
איש של רוח, קדושה, צניעות וניסים.
מורשתו ממשיכה להאיר באמונת ישראל ובתמונות שתלויות באלפי בתים – כאות חיבור לצדיק נצחי.
