הבן איש חי, רבנו יוסף חיים מבגדד זצ״ל, היה אחד מגדולי התורה והקבלה בדורות האחרונים.
נולד בעיר בגדד בשנת תקצ"ה (1835) למשפחת חכמים ידועה, וכבר מגיל צעיר ניכר בגאונותו, בקדושתו ובזיכרון יוצא דופן. לאחר פטירת אביו, בגיל 25 בלבד,
מונה לרבה של בגדד והפך במהרה לדמות רוחנית מרכזית, לא רק בעירו אלא בעולם הספרדי כולו.
ספרו "בן איש חי" – שעל שמו כונה – הפך לאחד מספרי היסוד של ההלכה בקרב יהדות המזרח.
הוא שילב פסיקה מדוקדקת לפי הקבלה עם דרכי הנהגה פשוטה וברורה, ותיבול של דברי מוסר, אגדה וסוד.
סגנונו נעים, מאיר פנים, ומנגיש את עולמה של ההלכה לכל שכבות הציבור.
לצד היותו פוסק, היה גם מקובל עמוק, איש פלאים וצדיק נסתר. סיפורים רבים נפוצו על ניסים וישועות שאירעו על ידו, ועל כוח תפילתו וברכותיו.
הבן איש חי נודע גם באהבתו הגדולה לעם ישראל, בהתייחסות אישית לכל אדם, ובשאיפה תמידית לקרב לבבות ולרומם את הרוח.
תורתו חיה ונלמדת עד היום בישיבות, כוללים ובבתים בכל רחבי העולם היהודי – ודרכו ממשיכה להאיר באור של יראת שמיים, חוכמה עמוקה ואהבה.
הוא נפטר בשנת תרס"ט (1909) בעיר בגדד, והותיר אחריו מורשת אדירה של ספרים,
תלמידים והשפעה שאין לה שיעור – שכל כולה אהבת תורה, סוד, הלכה ונשמה.
תמונתו של הבן איש חי זצ"ל הפכה עם השנים לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם קדושה, חוכמה וברכה.
פניו המאירות, הזקן הלבן, הטורבן הבבלי המסורתי והמבט העמוק – כל אלו משדרים עוצמה רוחנית וחיבור לעולם של טהרה, סוד ותורה.
רבים נוהגים לתלות את תמונתו בבית, בבית הכנסת או בבית העסק – לא רק מתוך הערכה היסטורית, אלא מתוך תחושת קרבה לדמותו הצדיקית.
עבור חלק מהציבור, התמונה נחשבת כסגולה לשמירה, ברכה, הצלחה ושלום בית. מעבר לכך,
היא גם תזכורת יומיומית לדמות של תלמיד חכם עצום שחי בתורה ובקדושה, והוביל את העם באהבה ובהכוונה מדויקת.
הנוכחות של התמונה בבית יוצרת אווירה של כובד ראש, של חיבור למסורת, ושל שאיפה ללכת בדרכי הצדיקים.
היא מחזקת את ההרגשה שהבית מחובר למורשת עמוקה – לא רק בלב, אלא גם לעין ולנפש.
בסופו של דבר, תליית תמונתו של הבן איש חי אינה רק קישוט – אלא חיבור לדמות שהקרינה אור על כל הסובבים אותה, ושתורתה ממשיכה להאיר עד היום.
זהו סמל של חוכמה, ברכה ויראת שמיים – שכדאי שתהיה נוכחת בכל בית יהודי.
