תמונה של הרב מרדכי אליהו זצוק"ל איננה רק תיעוד של דמות.
זו נוכחות. זו השראה. זו קדושה שמביטה אליך מבעד למסגרת.
פניו – שילוב של עוצמה ועדינות.
עיניו – מבט שקט אך חודר, מלא רחמים, מלא הבנה.
הכובע, הגלימה, הזקן – אבל בעיקר: הנשמה שמקרינה אור של תורה,
של יראת שמיים, של אהבת ישראל אין-סופית.
בכל מקום שתמונה שלו תלויה – האווירה משתנה.
בבית – יש תחושת שמירה, ברכה, חיבור לשורש.
במשרד – רוגע והדרכה פנימית.
בבית הכנסת – השראה לעמוד בתפילה כמו שהוא עמד: בקדושה, בטהרה, באהבה.
הרב מרדכי אליהו היה לא רק פוסק ודיין, אלא אבא רוחני לעם ישראל.
לתלות את תמונתו, זה כמו להזמין את הקול הרך שלו ללוות את יומך.
זו תזכורת – להיות ישר, נקי, מאמין, נאמן.
לדבר אמת. להאיר פנים. להתחבר לתורה בכל מצב.
יש תמונות שנוגעות בלב,
ותמונה של הרב מרדכי אליהו זצוק"ל – נוגעת גם בנשמה.
המבט שלו שקט, עמוק, מבין.
ההופעה שלו מלכותית אך צנועה, חזקה אך מלאה ברוך.
זה לא רק צילום – זו דמות שממשיכה להדריך גם דרך תמונה.
לתלות את תמונתו בבית זה הרבה יותר מקישוט.
זו תזכורת יומיומית לחיים של אמת, של תפילה, של יראת שמיים.
כאשר ילד רואה את פני הרב בכל יום – הוא לומד בלי מילים מהי ענווה אמיתית, מהי הנהגה מהלב.
כשאדם מבוגר פוגש במבטו – הוא מתמלא כוח. השראה. כיוון.
תמונה של הרב מרדכי אליהו ממלאת את הבית באווירה של קדושה, של עדינות, של אמת שקטה.
בכל חדר – סלון, חדר עבודה, ליד ספרי הקודש – היא משדרת יציבות רוחנית.
היא מזכירה לנו שבדור של בלבול, הייתה עמוד אש שהלך לפני המחנה.
ושהאור הזה ממשיך ללוות אותנו – גם דרך תמונה אחת פשוטה.
זה טוב לתלות אותה בבית, כי זה טוב שהקדושה תביט בך.
זה טוב שתהיה לך עוגן רוחני מול העיניים.
וזה טוב לזכור – שגם היום, הצדיקים ממשיכים להאיר.
וכל תמונה – היא ניצוץ מהאור הזה.
הרב מרדכי אליהו (תרפ"ט–תש"ע, 1929–2010) היה מגדולי התורה וההנהגה בדור האחרון.
הראשון לציון, פוסק הלכה, מקובל, מחנך ואבא רוחני למאות אלפים.
נולד בירושלים להורים שעלו מהעיר ארביל שבעיראק. התייתם מאביו בגיל צעיר, אך גדל בתורה ובקדושה, ונודע כבר בנעוריו כעילוי וכצדיק.
בגיל צעיר הוסמך לדיינות, ולימים כיהן כחבר בית הדין הרבני העליון.
בשנת תשמ"ג (1983) מונה לכהן כרב הראשי לישראל (הראשון לציון), והפך לדמות של הנהגה ציבורית עמוקה, מאחדת, חומלת ונחושה.
הרב אליהו היה פוסק עמוק וברור, ששילב הלכה וקבלה, מסורת ומעשיות, גישה אמיצה לצד רוך לב נדיר. אלפים מכל גווני הקשת –
ספרדים ואשכנזים, דתיים וחילונים, תלמידים וחיילים – נהרו לשמוע את דבריו ולקבל את ברכתו.
דרשותיו היו שילוב של עומק, מוסר, הלכה וסוד. הוא ידע לגעת בלב של כל יהודי – עם חיוך, עם כבוד, עם אהבה גדולה. א
הבתו לארץ ישראל ולתורתה הייתה עצומה, ודבריו היו תמיד דברי פי חכם בנחת.
נפטר בי"א בסיון תש"ע (2010), ולוויהו הייתה מהמעמדים הרוחניים הגדולים שידעה ירושלים. מורשתו, שיעוריו וספריו ממשיכים להאיר, ו
דמותו ממשיכה ללוות רבים – דרך תמונות, זיכרונות ודברי תורה.
הרב מרדכי אליהו זצ"ל –
צדיק אמת, אב אוהב, מנהיג בדור של הסתר,
שהותיר אור שלא כבה.