תמונות של הבבא סאלי

העמוקה ביותר דרך הדיוקנאות והתמונות שלו התלויות כמעט בכל בית בישראל. התופעה של "תמונות של הבבא סאלי"
היא מרכיב מרכזי בתרבות היהודית המודרנית, המשלבת בין הערצה לדמות רוחנית, אמונה בכוחה של ברכה, וחיבור עמוק לשורשים ולמסורת המרוקאית.

כשמביטים בתמונותיו של הבבא סאלי, הדבר הראשון שתופס את העין הוא מבטו.
העיניים שלו, שלעיתים נראות כמביטות אל מעבר לעולם הזה, מקרינות שילוב נדיר של ענווה עצומה לצד עוצמה רוחנית בלתי מתפשרת.
ברוב התמונות הוא נראה עטוף בגלימה מרוקאית מסורתית ובכיסוי ראש לבן המסתיר חלק מפניו, דבר שמוסיף נופך של מסתורין וקדושה לדמותו.
עבור המאמין, התמונה אינה רק פיסת נייר או קובץ דיגיטלי, אלא חלון אל עולם של חסידות ופרישות.
רבים מאמינים כי עצם נוכחות התמונה בבית משרה הגנה, ברכה ושלום בית, ותחושה שהצדיק "משגיח" על בני המשפחה.

התפשטות התמונות הללו החלה עוד בחייו, אך צברה תאוצה אדירה לאחר פטירתו בשנת 1984.
כיום, ניתן למצוא את דיוקנו במגוון רחב של פורמטים: החל מציורי שמן אמנותיים המוצגים בסלונים מפוארים,
דרך מחזיקי מפתחות וסטיקרים לרכב, ועד לתמונות ממוסגרות בבתי עסק, משרדים ממשלתיים ובתי כנסת.
במובן מסוים, תמונת הבבא סאלי הפכה לסמל המזוהה ביותר עם הזהות המזרחית והדתית בישראל.
היא מייצגת את הניצחון של המסורת העתיקה על כור ההיתוך הישראלי; דמותו של החכם מהרי האטלס הפכה לחלק בלתי נפרד מהנוף האורבני של תל אביב, נתיבות וירושלים כאחד.

מעניין לראות כיצד האמנות הדיגיטלית והטכנולוגיה המודרנית נתנו חיים חדשים לתמונות הללו.
בעבר הסתפקנו בצילומי שחור-לבן מטושטשים, אך כיום ניתן למצוא גרסאות משופזרות, צבועות מחדש ואפילו יצירות המשלבות מוטיבים קבליים מסביב לדמותו.
האמנים המציירים את הבבא סאלי משקיעים מאמץ רב בהעברת ה"אור" שעל פניו,
משימות מכחול עדינות שמנסות ללכוד את הטוהר של אדם שחי חיים של סיגוף, תפילה ועזרה לזולת.

מעבר לצד הוויזואלי, התמונות הללו מספרות סיפור של געגוע.
געגוע לתקופה של פשטות, של אמונה תמימה ושל מנהיגות רוחנית שאינה מחפשת כבוד או שררה, אלא דואגת לכל יהודי באשר הוא.
כאשר אדם תולה את תמונת הבבא סאלי על הקיר, הוא בעצם אומר: "אני רוצה להיות מחובר לערכים הללו". זהו ייצוג של תקווה –
התקווה שכשם שהבבא סאלי חולל ניסים בחייו, כך זכותו תעמוד למתבונן בדמותו ברגעים של קושי או שמחה.

תמונות של הבבא סאלי הן הרבה יותר מפריט דקורטיבי.
הן עדות חיה לכוחה של דמות מופת להשפיע על דורות שלמים. הן משמשות כגשר בין שמיים לארץ,
בין העבר המפואר של יהדות מרוקו לבין ההווה הישראלי התוסס.
כל תמונה כזו היא תזכורת לכך שבתוך המרוץ של החיים המודרניים, יש מקום לקדושה, לשקט פנימי ולאמונה שמעל הטבע.

מידע על הרב:

רבי ישראל אבוחצירא, המוכר בכינוי "הבבא סאלי", נולד בא' בתשרי בשנת ה'תר"ן, 26 בספטמבר 1889, בעיר ריסאני שבמחוז תפילאלת שבמרוקו.
אביו היה רבי מסעוד אבוחצירא, בכורו של רבי יעקב אבוחצירא, בעל ה'אביר יעקב', מגדולי חכמי מרוקו בדורות האחרונים.
הרב ישראל עצמו היה אחיהם של הרב דוד אבוחצירא ושל הרב יצחק אבוחצירא המכונה "הבבא חאקי".
הוריו, רבי מסעוד, ורעייתו, מרת עישה, שמרו עליו בשמירה יתרה עוד משחר ילדותו.
את עריסתו הצמידה אמו הצדקת לקיר בית המדרש, שדברי התורה ייקלטו באוזניו בעודו רך בשנים,
ובגיל שש שנים, כיסו הוריו הקדושים את פניו בצעיף בעת יציאתו מן הבית, על מנת שלא ייכשל במראות אסורות.
ה"בבא סאלי", אשר נולד לשושלת רבנים, מקובלים ובעלי מופתים, נחשב לאבי התפילה של עם ישראל.
בכל שנותיו מסר עצמו עבור עם הקודש, כאב את כאבם צר את צרתם, תמך באביונים ואלמנות, חיתן יתומים ויתומות, ולכולם שימש כאב רחום וחנון.
מכל שכבות הציבור נהרו אליו אלפים ורבבות, ואת כולם קיבל בסבר פנים יפות, כאשר הוא מקרין מלוא אהבתו וברכותיו לכל אחד אחד.